سفر دانيال - الأصحاح 2 | Hebrew Old Testament (Tanach)

  • 1. ובשׁנת שׁתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושׁנתו נהיתה עליו׃
  • 2. ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשׁפים ולמכשׁפים ולכשׂדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃
  • 3. ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃
  • 4. וידברו הכשׂדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשׁרא נחוא׃
  • 5. ענה מלכא ואמר לכשׂדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשׁרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשׂמון׃
  • 6. והן חלמא ופשׁרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שׂגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשׁרה החוני׃
  • 7. ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשׁרה נהחוה׃
  • 8. ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃
  • 9. די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושׁחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישׁתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשׁרה תהחונני׃
  • 10. ענו כשׂדיא קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנשׁ על־יבשׁתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושׁליט מלה כדנה לא שׁאל לכל־חרטם ואשׁף וכשׂדי׃
  • 11. ומלתא די־מלכה שׁאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשׂרא לא איתוהי׃
  • 12. כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שׂגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃
  • 13. ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃
  • 14. באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃
  • 15. ענה ואמר לאריוך שׁליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃
  • 16. ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשׁרא להחויה למלכא׃
  • 17. אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישׁאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃
  • 18. ורחמין למבעא מן־קדם אלה שׁמיא על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שׁאר חכימי בבל׃
  • 19. אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שׁמיא׃
  • 20. ענה דניאל ואמר להוא שׁמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃
  • 21. והוא מהשׁנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃
  • 22. הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשׁוכא ונהירא עמה שׁרא׃
  • 23. לך אלה אבהתי מהודא ומשׁבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃
  • 24. כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשׁרא למלכא אחוא׃
  • 25. אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השׁכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשׁרא למלכא יהודע׃
  • 26. ענה מלכא ואמר לדניאל די שׁמה בלטשׁאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשׁרה׃
  • 27. ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שׁאל לא חכימין אשׁפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃
  • 28. ברם איתי אלה בשׁמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשׁך על־משׁכבך דנה הוא׃
  • 29. אנתה מלכא רעיונך על־משׁכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃
  • 30. ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת די פשׁרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃
  • 31. אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שׂגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃
  • 32. הוא צלמא ראשׁה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחשׁ׃
  • 33. שׁקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף׃
  • 34. חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃
  • 35. באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשׁא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשׂא המון רוחא וכל־אתר לא־השׁתכח להון ואבנא די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃
  • 36. דנה חלמא ופשׁרה נאמר קדם־מלכא׃
  • 37. אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שׁמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך׃
  • 38. ובכל־די דארין בני־אנשׁא חיות ברא ועוף־שׁמיא יהב בידך והשׁלטך בכלהון אנתה הוא ראשׁה די דהבא׃
  • 39. ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשׁא די תשׁלט בכל־ארעא׃
  • 40. ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשׁל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃
  • 41. ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די־פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃
  • 42. ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃
  • 43. די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשׁא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃
  • 44. וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שׁמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשׁתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃
  • 45. כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשׁא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשׁרה׃
  • 46. באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃
  • 47. ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשׁט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃
  • 48. אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שׂגיאן יהב־לה והשׁלטה על כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃
  • 49. ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשׁדרך מישׁך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃
أسفار الكتاب المقدس
أعلى